הממברנות הן קרומים ביולוגיים שמשמשים מעין מחסום ששולט בחילוף החומרים בין התא לסביבתו. הממברנה עצמה היא מחסום כמעט בלתי חדיר לרוב החומרים, כולל אלה שהתא זקוק להם לתפקודו (יונים, סוכרים, חומצות אמינו ועוד). כדי לאפשר מעבר מבוקר שלהם קיימים חלבוני העברה (טרנספורטרים) שמאפשרים מעבר חומרים עם כיוון מפל הריכוזים שלהם או נגדו. הסרטון שלפנינו סוקר את רוב הסוגים של חלבוני ההעברה.
הסרטון הופק בידי Johnson County Community College ותורגם בידי צוות דוידסון אונליין
לתאים יש מגוון רחב של נשאים שמעבירים חומרים מומסים דרך הממברנה. הנשא הראשון נקרא Uniport, והוא מסוגל להעביר סוג אחד של חומר מומס במורד מפל הריכוזים. הנשא מעביר את המומס באופן סלקטיבי מצד אחד של הממברנה לצדה השני.
נשאים אחרים מוליכים מומסים באופן מצומד, כלומר משלבים שני חומרים באותה פעולה. אם שני המומסים חוצים את הממברנה באותו כיוון, הנשא ייקרא Simport. המומס, שמיוצג בסרטון כעיגול צהוב, נע במקרה הזה במורד מפל הריכוזים שלו, מריכוז גבוה לנמוך. האנרגיה המשתחררת מהמעבר שלו מאפשרת הולכה של מומס אחר, המיוצג כריבוע, נגד כיוון מפל הריכוזים שלו – כלומר מריכוז נמוך לגבוה.
כשנשא מוליך שני סוגים של מומסים בכיוונים שונים בממברנה הוא נקרא antiport. בסרטון, הזו, המומס שמיוצג בעיגול מובל במורד מפל הריכוזים ומאפשר מעבר של המומס השני, שמיוצג במשולש, נגד כיוון מפל הריכוזים.
הובלה מצומדת של שני חומרים מתאפשרת בזכות האנרגיה הפוטנציאלית של מפל הריכוזים, בדומה לאנרגיית המים בסכר בתחנת כוח הידרואלקטרית. הקישור של המומס הראשון יוצר שינוי מבני בחלבון, שמאפשר לו לעבור לצד השני של הממברנה. שחרורו בצד השני מאפשר שינוי מבני שמשחזר את המבנה המקורי של הנשא.
קיימים שני סוגים נוספים של חלבוני הולכה, שאינם מתוארים בסרטון. הראשון הוא המשאבה, שמובילה מומסים נגד כיוון מפל הריכוזים שלהם, בלי צימוד לממס במורד מפל הריכוזים. האנרגיה שמאפשרת מעבר כזה מתקבלת מפירוק ATP. דוגמה מפורסמת היא משאבת הנתרן-אשלגן שתפקידה ליצור מפל של ריכוזי נתרן ואשלגן בין שני צדי הדופן. לשם כך היא שואבת את הנתרן החוצה ואת האשלגן פנימה תוך שימוש ב-ATP. ברוב המקרים משאבות משמשות כדי ליצור מפל ריכוזים שמשמש נשאים אחרים להולכת מומסים.
סוג שני הוא התעלה היונית. התעלה הינה מבנה גלילי בממברנה שמאפשר זרימה של מומסים במורד מפל הריכוזים, בלי השקעת אנרגיה. התעלה מוליכה את המומסים במהירות הגבוהה ביותר ופועלת כמעין חור בממברנה שמאפשר מעבר של חומרים מסוימים בהתאם למאפייניהם. רוב התעלות מוליכות יונים, כמו נתרן, אשלגן, כלור וסידן, אך יש גם תעלות שמוליכות חומרים מורכבים יותר כמו מים וגליצרול.
התעלות מבוקרות היטב על ידי מנגנונים מגוונים (מתח ממברנה, חומציות, קולטנים שונים ועוד). הן ממלאות תפקיד חשוב בתהליכים רבים, כמו הולכת האות העצבי, קביעת קצב הלב, הפרשת חומרים בתא, התכווצות שרירים ועוד.
ארז גרטי
המחלקה לכימיה ביולוגית
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בתגובה לכתבה זו ואנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.
האם היכולת של חומר לעבור דרך הממברנה לגוף התא- כמו בתא עצב- מתאפשרת רק בעזרת סוגים שונים של חלבונים-המכונים "משאבות" או שיש דרכים נוספות לתהליך?
אשמח לדעת ע"כ באופן תמציתי וממצה.
תודה
אז בעצם העברה מזורזת=העברה דרך תעלות יוניות?
לא כך כך ברור לי כיצד מתרחשת החלוקה לסוגים של ההעברות...
שלום נטע
בגדול ישנם שלושה סוגים של מוליכי יונים:
משאבות - מוליכים המובילים יונים נגד כיוון מפל הריכוזים שלהם (מהריכוז הנמוך לגבוה) תוך השקעת אנרגיה. זו הצורה האיטית ביותר של הולכת יונים מלבד דיפוזיה דרך הממברנה.
טרנספורטרים - חלבונים ממברנלים המוליכים יונים עם כיוון מפל הריכוזים או נגד כיוון מפל הריכוזים בצימוד להעברת יון אחר עם הכיוון. דוגמא לכך היא הובלה של סידן נגד מפל הריכוזים תוך שימוש באנרגית הובלת הנתרן עם כיוון מפל הריכוזים(סידן מובל מהריכוז הנמוך לגבוה והנתרן מהגבוה לנמוך).
תעלות יוניות - הובלה פאסיבית של יונים עם כיוון מפל הריכוזים בלבד (מהריכוז הגבוה לנמוך). תעלות יוניות הינן למעשה מבנים גליליים הנעוצים בממברנה ומאפשרים זרימה חופשית של יונים על פי פרמטרים מסויימים (יש תעלות שמובילות יונים חיוביים, יש תעלות שמובילות יונים עד גודל מסויים, מטען מסויים וכו'). זוהי הדרך המהירה ביותר להוביל יונים דרך הממברנה.
אם יש לך שאלות נוספות אשמח לעזור
ארז
תגובות